רקע
הרקטום (חלחולת) הוא הקטע הסופי של המעי הגס, תחילתו בפתח האגן וסופו בפי הטבעת. צניחת רקטום היא מצב בו שכבה אחת או יותר של הרקטום בולטת מפי הטבעת וזאת כתוצאה מהתאמצות קבועה.
קיימים שני סוגי "צניחה", פנימית (סמויה) וחיצונית (גלויה). במצב הצניחה הגלויה, המעי הגס "ההפוך", מתבלט החוצה דרך פי הטבעת. בצניחה הסמויה, תהליך ה"התקפלות" נעצר בגובה הסוגרים הפנימיים של פי הטבעת ואינו נראה או מורגש.
קבוצת הטלאים והטליות היא הקבוצה בה נמצא מספר צניחות הרקטום הגדול ביותר.
הבחנה
ניתן להבחין בשלב מוקדם בזמן התאמצות או שיעול ע"י נוכחותה של רקמה אדומה מבריקה אשר בולטת מפי הטבעת.
במידה ולא היה אבחון ראשוני ולכן לא התבצע טיפול בהתאם יגרום לשלב הבא ליציאה של כל רקמום הרקטום בזמן התאמצות ,וחזרה למקום מדי פעם. המשך התדרדרות היא קטע רקטום אשר בוטל ונשאר לבלוט באופן קבוע. אורך הקטע עלול להגיע עד 5 ס"מ , הקטע עשוי לדמם ולהתייבש ובכך להזדהם ואף להוביל לנמק הקטע.
תסמינים
ניתן לזהות כי הטלה לא מרגיש טוב, מפסיק לאכול.
גורמים לתופעה
שיעול
שיעול הוא גורם ראשוני לצניחת רקטום.
גורם ראשון לשיעול הוא פגיעה באפיתל. בעיקר בטלאים וטליות אשר גדלים בתנאים לא טובים כמו צפיפות רבה וללא אוורור. תנאים אלה גורמים להצטברות של אמוניה אשר פוגעת באפיתל הריני המצפה את קנה הנשימה. תפקידו של האפיתל הריסני הוא למנוע חדירת חלקיקים מזהמים למערכת הנשימה. כאשר האפיתל נפגע ייתכן חדירת חלקיקים מזהמים לנשימה מה שיגרום לשיעול אקוטי וכרוני אשר יוביל לצניחת רקטום.
גורם שני לשיעול הוא סיד או קד יבשים אשר מפוזרים על רצפת הדיר.
גורם שלישי הוא דלקת ראות אשר אופיינית לטלאים בגילאים 2-6 חודשים.
כתוצאה מכלל גורמים אלה , צניחת רקטום עלולה להופיע כתוצאה משיעול, יש לטפל בגורם זה עם הופעתו למניעת החמרה בתופעה.
הורדת זנבות
הורדת זנבות היא טכניקה המקובלת בארץ בה חותכים את זנב הטלא. במידה וההורדה הייתה גבוהה מדי וקרובה לגוף, הדבר מעלה את סיכויים הטלאים לצניחת רקטום. שילוב גורם זה עם גורמים נוספים יעלו את ההסתברות של הטלאים לצניחת רקטום.
מזון
גם למזון יש משקל כבד בסיכויים לצניחת רקטום.
טלאים אשר ניזונים על מזון מרוכז חופשי נמצאים באחוז סיכון גבוהה לתופעה.
כבשים אשר ניזונות ממנות המכילות קטניות כולל חציר אפונה ואספסת עשויות לסבול יותר מהתופעה, הסיבה לכך היא כי צמחים אלו מכילים אסטרוגנים צמחים אשר מחקים את האסטרוגן הטבעי , העלול לגרום להרפיית שריר הסוגר ומשום כך ליציאת הרקטום.
שלשול
שלשול בעצם מגרה את דופן המעי וגורם לחיה להתאמץ, ובכך הופך אותה להיות בסיכון רב יותר לצניחת רקטום.
מאפיינים ביולוגיים
מגוון מאפיינים ביולוגיים אשר משפיעים על הסיכוי לצניחת רקטום כמו:
- מין ומצב גופני – יש השפעה על סוג המין ומצב גופני של החיה. טליות שמנות רגישות יותר מטלאים. השומן מצטבר באגן וביחד עם גורם כמו שלשול עולה הלחץ על הרקטום ובכך עלול לגרום לצניחה.
- גיל – יש השפעה על הגיל של הטלא. טלאים גמולים לדוגמא, רגישים הרבה יותר מאשר טלאים יונקים או כבשים בוגרות.
- הריון – בשלבים האחרונים של ההיריון הרחם ותכולתו גורמים להעלאת הלחץ בחלל הבטן והאגן ובכך עלול להגדיל צניחת רקטום.
טיפול
- התייעצות עם וטרינר + זיהוי שלב בו זוהתה הצניחה וטיפול בהתאם לשלב.
- מצב התחלתי של צניחה, מומלץ לשטוף היטב את הרקמה הבולטת מפי הטבעת. בהתחלה עם מים פושרים וסבון או פולידין, ולאחר מכן עם תמיסת חיטוי.
- לאחר מכן יש להחזיר את הרקמה למקומה בעזרת טכניקה (ע"י וטרינר).
- במידת הצורך , ניתן לתפור את הרקטום כך שהתופעה לא תחזור על עצמה.
- יש לטפל בגורמים למחלה על מנתה להקטין המשך התאמצות החיה.
מניעה
יש לנסות למנוע את כלל הגורמים המפורטים לעיל ובכך להקטין את הסיכוי לצניחת רקטום:
- מניעת שיעול ובמיוחד שיעור כרוני ע"י אוורור הדיר.
- הקטנת צפיפות החיות ובחירת רפד מתאים.
- הורדת זנבות בזהירות רבה תוך שמירה על שארית אשר תכסה את הנרתיק ובכך למנוע צניחת רקטום.
- טיפול ומניעה בשלשולים , בעיקר מכאלה הנגרמים ע"י קוקסידיה.
- לשמור על החיות אשר בהריון, הכנה נכונה להמלטה עשויה להקטין את המקרים.
- ניהול נכון של אחוזי חציר הקטניות במנת מזון.
