רקע

מחלה כחול הלשון היא מחלה וירלית של כבשים ומעלי גירה אחרים אשר נגרמת על ידי נגיף המועבר ע"י חרקים.
כיום ידועים בעולם 25 טיפוסים סרולוגיים של נגיף הכחול הלשון. בארץ אובחנו עד היום 9 טיפוסי נגיף.
שמה של המחלה נגזר מאחת התופעות הנגרמות על ידי הנגיף בכבשים.
הדבקה – בתנאי שדה וירוס כחול הלשון מועבר בין כבשים ובקר, בעיזים הדבקה טבעית נדירה יותר. בדרך כלל הבקר משמש כנשא ואתר התרבות של הנגיף אשר מדביק את הכבשים. הבקר אטרקטיבי יותר למיני החרקים (יבחושים) אשר משמשים כמעבירים ביולוגיים של הנגיף ולכן , מהווה נשא מוביל של הנגיף.
רגישות למחלה – כל גזעי הכבשים רגישים למחלה, אך היא משתנה בין גזע לגזע. הגזעים האירופאיים והמרינו : רגישים מאוד למחלה, במידה וקיימת תחלואה עשויה להסתיים במוות. הגזעים האפריקאיים: עמידים יחסית למחלה, בדר"כ מראים רק מחלת חום קלה. בנוסף קיימת רגישות שונה בגילאים שונים, כמו כן קיימת שונות ברגישות בין פרטים שונים מאותו מין ואף מאותו עדר

אופי המחלה

אחרי חדירת הנגיף לעור הוא מתרבה בבלוטות הלימפה המנקזות, מתפרש בעזרת התאים המונונוקלארים לאתרי ריבוי שניוניים ברקמת הלימפה ובראות. הוירמיה מתגלה בדר"כ ביום השלישי. השיא מלווה בחום גבוה ומתרחש 6-7 ימים אחרי ההדבקה. תוצאת הוירמיה היא התיישבות הנגיף באנדותל כלי הדם , מה שגורם לפגיעה ולנמק בתאים. הנזק באנדותל גורם לעליה בשבירות כלי הדם אשר מוביל לנמק ברקמות אותן מזינים כלי הדם . שינויים מתבטאים ב- בצקת, גודש דם, דמומים, דלקת, נמק.

תסמינים

המחלה מאופיינת בחום גבוה (42° - 40.5°), בצקת בולטת באזור הראש, דימומים בחלל הפה ובקרונות , דלקות שרירים, רגישות לאור. משך המחלה תלוי בחומרת הסימנים הקליניים , במקרים קלים המחלה מהירה, במקרים קשים המחלה תגרום לתמותה תוך שבוע מההדבקה.

סימנים קליניים

• שלב הדגירה – אין סימנים קליניים (נמשכת 4-6 ימים)
• לאחר תקופת האינקובציה עליה בטמפ' הגוף (42° - 40.5°)
• 48 שעות אחרי עליית טמפ' חום הגוף מופיעים ריר והפרשות מהאף, בליווי אדמומיות בריריות האף והפה. ייתכנו כתמי דם בהפרשות מהאף לאחר מכן הריור הופך קצפי. בנוסף על כך ההפרשה גורמת לגלדים באזור הנחיריים מה שמקשה על הנשימה. קצב הנשימה עולה והכבשה נושמת בפה פתוח.
• בצקת - מתפתחת בצקת בשפתיים, פנים, עפעפיים ואוזניים. עשויה להתקדם לעוד מקומות כמו לבית החזה והצוואר. במקרים פראקוטים בהם מתפתחת בצקת בראות, מבחינים בקשיי נשימה בולטים ובקצף היוצא מהאף.
• כיבים - עלולים להתפתח כיבים על החניכיים והלשון ובאזור השיניים החותכות. כמו כן גם באזור השיניים הטוחנות. הם גורמים לריח רע מהפה.
• הכאב המתפתח כתוצאה מהכיבים גורם לתנועה רבה של שפתיים והלשון וכתוצאה מכך ליצירת קצף דמי ולמריחת מים ומזון על השפתיים עד למצב של קושי בבליעה.
• הפרמיה – הפרמיה עם דמומים נקודתיים על הפפילות בקצה הלשון. הלשון מתנפחת והופכת בצקית לכן בולטת מהפה. הפרמיה בעור השפתיים עשויה להתקדם לכל הפנים ולכל הגוף. מתפתחת דלקת עור רחבה. כמה שבועות לאחר מכן ניתן להבחין בשברים בצמר אשר עלולים לגרום לנשירת הצמר.
• לקויות ברגליים – בתחלה מופיעה הרפמיה באזור הקרנות, לאחר מכן מופיע דימום מתחת לקרן הדקה, בגבול שבין העור לקרן של הטלף – מה שמופיע לאחר מכן כקו בולט של דימום בצבע אדום עד שחור. הדמומים גורמים לכאב רב וכתוצאה מכך הכבשים יסרבו ללכת (הולכות על הברכיים).
• בהחמרה נוספת עלולה להיווצר היפרדות של הקרן מה שיוצר סדק ברור על הטלף.
• עיניים – סימן נוסף הוא דלקת עיניים. דלקת המתבטאת בהפרשת דמעות מהעיניים של הכבש.
• צוואר מסובב - אם הוירוס פוגע בשרירי השלד , בחלק מהכבשים תהיה תופעה של צוואר מסובב לצד אחד.